החיים הישראלים שלי ברילוקיישן
נולדתי בארץ. גרתי מרבית חיי בתל אביב. אבל גם קצת בבאר שבע ופתח-תקווה.
Oct 23, 1980רילוקיישן ראשון. גרנו במידטאון טורונטו, כלומר, בקצוות של מרכז העיר. שם אפשר ליהנות מהמרכזיות בלי האינטנסיביות של דאון טאון.
Jun 19, 2016רילוקיישן שני. מתגוררים במרכז מדינת ניו יורק. לא בניו יורק סיטי. לא במנהטן. בעיירה קטנה הממוקמת בפריפרייה.
Nov 13, 2019סיפורן של כל כך הרבה נשים שפגשתי בדרך ותיארו באוזניי כיצד הרילוקיישן ששלח את משפחתן אל מרכז העולם, שיגר דווקא אותן כגוף זר לאטמוספירה ושם הן מרחפות בחלל ללא יעד.
קרא עודכשהחלום שלי ללימודים באוניברסיטה בחו״ל התגשם, לא ידעתי שדווקא הוא יעמיד אותי אל מול אחד האתגרים הגדולים ברילוקיישן. פוסט על הרגע המביך שבתולדות ההשכלה הגבוהה בצפון אמריקה.
קרא עודשנים לפני שעזבנו את ישראל, התרגשתי בכל פעם ששמעתי את ׳משירי ארץ אהבתי׳ של לאה גולדברג. השיר מתאר געגוע למקום אליו לא חוזרים, למרות שחלק מהלב נשאר שם. בין ישראל- טורונטו- וסנטרל ניו יורק פערים תרבותיים עצומים. בכל מקום שעברנו, השארנו חלק מהלב שלנו. ולמרות הכל, יש רק מקום אחד שמרגיש בבית.
קרא עוד*בלחיצה על הכפתור ׳הירשם׳ אני מאשר.ת קבלת דיוור מרחלי שנהב גולדברג
השפה היא אחד האובדנים הגדולים בתהליך המעבר לארץ אחרת. הוויתור על העושר והמרחב שביכולת המילולית ובביטוי העצמי משפיע ונוכח בכל רובדי החיים. ההשלכות השליליות ניכרות, אך האובדן מזמן הזדמנויות מפתיעות.
קרא עודנשים רבות הנמצאות ברילוקיישן בעקבות עבודתו של בן הזוג, מתארות חוויה של זרות פנימית: ״אני לא מי שהייתי״ ומדברות על הצורך ב״להמציא את עצמי מחדש״. אקדמיה בקטנה על איך זה שדווקא נשים משכילות ומצליחות מוצאות את עצמן במשבר זהות ברילוקיישן.
קרא עוד