בלוג | החיים הישראלים שלי ברילוקיישן


אשת הרופא

1 דקות קריאה

סגרנו שבוע בסנטרל ניו יורק והחלטנו להתחיל לרהט את הבית החדש. בחיפוש אחר ספה לחדר משפחה, גיליתי שרופאים בעיירה שלנו נחשבים לאלוהים. ביום אחד הפכתי מדוקטור לאשת הרופא. מסתבר שההסתגלות ברילוקיישן היא חוויה מתמשכת.

קרא עוד

סיפור דמיוני מהחיים האמתיים

1 דקות קריאה

סיפורן של כל כך הרבה נשים שפגשתי בדרך ותיארו באוזניי כיצד הרילוקיישן ששלח את משפחתן אל מרכז העולם, שיגר דווקא אותן כגוף זר לאטמוספירה ושם הן מרחפות בחלל ללא יעד.

קרא עוד

דיבור – החלום ושברו

1 דקות קריאה

כשהחלום שלי ללימודים באוניברסיטה בחו״ל התגשם, לא ידעתי שדווקא הוא יעמיד אותי אל מול אחד האתגרים הגדולים ברילוקיישן. פוסט על הרגע המביך שבתולדות ההשכלה הגבוהה בצפון אמריקה.

קרא עוד

אני לא יודעת מה הבת שלי יותר, קנדית או אמריקאית. אבל היא בטוח לא ישראלית.

1 דקות קריאה

שנים לפני שעזבנו את ישראל, התרגשתי בכל פעם ששמעתי את ׳משירי ארץ אהבתי׳ של לאה גולדברג. השיר מתאר געגוע למקום אליו לא חוזרים, למרות שחלק מהלב נשאר שם. בין ישראל- טורונטו- וסנטרל ניו יורק פערים תרבותיים עצומים. בכל מקום שעברנו, השארנו חלק מהלב שלנו. ולמרות הכל, יש רק מקום אחד שמרגיש בבית.

קרא עוד

איך מצאתי את עצמי כמנקת אופניי הספינינג הכי משכילה בטורונטו

1 דקות קריאה

כשלא יכולתי לרוץ בגלל ששברתי את הרגל במהלך ריצה על מדרכות טורונטו הקפואות, נאלצתי למצוא דרך אחרת להוצאת אנרגיה. מפה לשם מצאתי את עצמי עם אגו פצוע, אבל עם מנוי לסטודיו ספינינג הכי שווה בטורונטו.

קרא עוד

רק להיום

1 דקות קריאה

השבוע בכיתי מול המורה של הבת שלי. מה לעשות? אני רגישה בפני אנשים שמרגישים אותי. הדמעות סימנו לי, שאירועי הקורונה משפיעים גם על מי ששומרת על פאסון מבחוץ.

קרא עוד

הטבע, בתי הקפה והמרפסת באביב של סנטרל ניו יורק

1 דקות קריאה

אומרים שאחרי החורף, בא האביב. בצפון אמריקה למשפט הזה יש משמעות עמוקה. אחרי חודשים לבנים וקפואים, הטבע מפנק אותנו בשלל צבעים, חיות וריגושים. אם בטורונטו הייתי מגלה את בתי קפה באביב, בסנטרל ניו יורק אני נחשפת לאגף נוסף בבית: המרפסת.

קרא עוד

מיליוני אנשים לבד. ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה.

1 דקות קריאה

עם הגעת וירוס הקורונה כולם נסוגו לשלב האנאלי וגילחו את מדפי נייר הטואלט בסופר. ככה זה כשיש לך משפחה וקהילה תומכת מסביב - אפשר להתעסק בענייני ניקיון. אני לעומת זאת, חוששת שנשארנו לבד ובודקת מחדש את מערכות התמיכה שלי. משפחה של שלושה, רחוקים מהבית ומכל מה שמוכר לנו באמצע משבר עולמי.

קרא עוד

למה להסתפק רק בחצי הכוס המלאה?

1 דקות קריאה

מאז ביטול בית הספר ופעילויות הפנאי - אני עסוקה בטירוף. הבלאגן מתחיל עם צלצול השעון כשהגוף מסרב להיענות לקריאה לקום. ייתכן וזה בגלל שאין באמת סיבה מרגשת לקום ליום שהוא כולו עבור מישהו אחר. ובכל זאת, היום מחולק לרגעים רבים. יפים ומכוערים. האם יש מקום לחלוק באותנטיות ואיזון את החוויות היומיומיות שלנו מבלי שיפוטיות? מבלי שיחייבו אותנו להסתכל רק על חצי הכוס המלאה?

קרא עוד

בין העיר הגדולה לעיירה הקטנה

1 דקות קריאה

נסעתי לסוף שבוע פרוע במנהטן. בתמימותי חשבתי, שאם אני שוחה כמו דג במים בעיר הגדולה, אסתדר במשימה פשוטה כמו חזרה מתחנת הרכבת הביתה. טעיתי. בגדול.

קרא עוד

החיים הישראלים שלי ברילוקיישן

1 דקות קריאה

כולם יודעים שהשמש תמיד שוקעת באותו האופן, אך בעיני המתבונן כל שקיעה מיוחדת במינה. לאחר מסלול ריאלי בתיכון, המשכתי ב"טבעיות" ללימודי הנדסה ובתפנית מפתיעה הפכתי להיות עובדת סוציאלית. כיום ברילוקיישן, אני מתבוננת על שקיעת הקריירה שלי. דווקא משם, אני מצליחה לראות את התקווה לזריחה חדשה.

קרא עוד

סטאז' בריחוק משפחתי

1 דקות קריאה

השנה בערב חג הפסח, כל העולם היה ברילוקיישן משפחתי. אני את הסטאז' בבידוד חברתי כבר עשיתי, ולכן, למרות הגעגועים למשפחה, בחרנו שלא לחגוג את ערב החג עם כולם בזום.

קרא עוד