🧸 אמא שלי תמיד אמרה לי שלגדל אותי היה כמו לשחק בבובות.
👗 היא מספרת שעוד לפני שמלאו לי חמש שנים, היא הייתה מעמידה אותי על השולחן בחנות הבגדים, והיא ודודה בלה ז״ל היו קונות לי את כל השמלות הבובתיות בחנות.
🌞 אמא שלי ואני היינו נוסעות לבקר את דודה בלה ז״ל בהפסקה שלה בעבודה. היא עבדה בבניין משרדים בדרום תל אביב. רחובות קטנים וצפופים, מקושטים בזבל מזדמן, הפרידו בינו לבין מגדל שלום.
🏢 כלבו שלום התנוסס לגובה של שלושים וארבע קומות, והיה גורד השחקים הראשון במזרח התיכון. זה תמיד הרשים אותי.
🎡 אמא שלי הייתה לוקחת אותי למאירלנד, פארק השעשועים שהיה ממוקם על המרפסת הקדמית של גורד השחקים, והמתקן האהוב עלי היה האמבטיה עם מיליון הכדורים.
🥙 לארוחת צהריים, הייתה קונה לי שניצל בפיתה. השניצל תמיד נראה לי עבה מידי- וזה היה קצת דוחה. אבל הפיתה עם החומוס, הסלט והחמוצים- היו שווים את זה. הייתי פשוט מוציאה את השניצל.
☕️ לקינוח היינו הולכות עם דודה בלה ז״ל לבית קפה. הן היו שותות קפה, ואני שוקו עם קצפת שמרחפת מעל למשקה החם. לפעמים היה שם בקצה דובדבן, ותמיד הייתה גם עוגה.
💪🏼 לי היה תפקיד מיוחד. הייתי הולכת לבקש מהמלצרית את החשבון. הן היו גאות בי- ואני הרגשתי הכי אמיצה בעולם.
*
אני כבר לא בובה שמלבישים אותה בשמלות. כלבו שלום כבר לא נחשב לגורד שחקים.הרחובות סביבו מטופחים ונקיים. ודודה בלה ז״ל לא איתנו כבר המון שנים.
💜 אבל הזיכרונות חיים, ומחממים אותי מבפנים בימים קרים.
*בתמונה- מימין, דודה בלה ז״ל, אמא שלי ואני - לבושה באחת השמלות שהן קנו לי-- שם, בחנות הבגדים עם השולחן...
