סיפורן של כל כך הרבה נשים שפגשתי בדרך ותיארו באוזניי כיצד הרילוקיישן ששלח את משפחתן אל מרכז העולם, שיגר דווקא אותן כגוף זר לאטמוספירה ושם הן מרחפות בחלל ללא יעד.
קרא עודכשהחלום שלי ללימודים באוניברסיטה בחו״ל התגשם, לא ידעתי שדווקא הוא יעמיד אותי אל מול אחד האתגרים הגדולים ברילוקיישן. פוסט על הרגע המביך שבתולדות ההשכלה הגבוהה בצפון אמריקה.
קרא עודשנים לפני שעזבנו את ישראל, התרגשתי בכל פעם ששמעתי את ׳משירי ארץ אהבתי׳ של לאה גולדברג. השיר מתאר געגוע למקום אליו לא חוזרים, למרות שחלק מהלב נשאר שם. בין ישראל- טורונטו- וסנטרל ניו יורק פערים תרבותיים עצומים. בכל מקום שעברנו, השארנו חלק מהלב שלנו. ולמרות הכל, יש רק מקום אחד שמרגיש בבית.
קרא עודכשלא יכולתי לרוץ בגלל ששברתי את הרגל במהלך ריצה על מדרכות טורונטו הקפואות, נאלצתי למצוא דרך אחרת להוצאת אנרגיה. מפה לשם מצאתי את עצמי עם אגו פצוע, אבל עם מנוי לסטודיו ספינינג הכי שווה בטורונטו.
קרא עודאומרים שאחרי החורף, בא האביב. בצפון אמריקה למשפט הזה יש משמעות עמוקה. אחרי חודשים לבנים וקפואים, הטבע מפנק אותנו בשלל צבעים, חיות וריגושים. אם בטורונטו הייתי מגלה את בתי קפה באביב, בסנטרל ניו יורק אני נחשפת לאגף נוסף בבית: המרפסת.
קרא עודעם הגעת וירוס הקורונה כולם נסוגו לשלב האנאלי וגילחו את מדפי נייר הטואלט בסופר. ככה זה כשיש לך משפחה וקהילה תומכת מסביב - אפשר להתעסק בענייני ניקיון. אני לעומת זאת, חוששת שנשארנו לבד ובודקת מחדש את מערכות התמיכה שלי. משפחה של שלושה, רחוקים מהבית ומכל מה שמוכר לנו באמצע משבר עולמי.
קרא עודמאז ביטול בית הספר ופעילויות הפנאי - אני עסוקה בטירוף. הבלאגן מתחיל עם צלצול השעון כשהגוף מסרב להיענות לקריאה לקום. ייתכן וזה בגלל שאין באמת סיבה מרגשת לקום ליום שהוא כולו עבור מישהו אחר. ובכל זאת, היום מחולק לרגעים רבים. יפים ומכוערים. האם יש מקום לחלוק באותנטיות ואיזון את החוויות היומיומיות שלנו מבלי שיפוטיות? מבלי שיחייבו אותנו להסתכל רק על חצי הכוס המלאה?
קרא עודנסעתי לסוף שבוע פרוע במנהטן. בתמימותי חשבתי, שאם אני שוחה כמו דג במים בעיר הגדולה, אסתדר במשימה פשוטה כמו חזרה מתחנת הרכבת הביתה. טעיתי. בגדול.
קרא עודכולם יודעים שהשמש תמיד שוקעת באותו האופן, אך בעיני המתבונן כל שקיעה מיוחדת במינה. לאחר מסלול ריאלי בתיכון, המשכתי ב"טבעיות" ללימודי הנדסה ובתפנית מפתיעה הפכתי להיות עובדת סוציאלית. כיום ברילוקיישן, אני מתבוננת על שקיעת הקריירה שלי. דווקא משם, אני מצליחה לראות את התקווה לזריחה חדשה.
קרא עודהשנה בערב חג הפסח, כל העולם היה ברילוקיישן משפחתי. אני את הסטאז' בבידוד חברתי כבר עשיתי, ולכן, למרות הגעגועים למשפחה, בחרנו שלא לחגוג את ערב החג עם כולם בזום.
קרא עוד