01 Sep
01Sep
אביגיל קראה לי השבוע באמצע הלילה. 
מתוקה, חלמת חלום רע? 
היא הנהנה ואמרה באנגלית: אני בודדה. 
ונרדמה. 

לי נפער מכתש בנשמה. 

בניו הארטפורד הילדים לא ילכו לבית הספר עד להודעה חדשה. הם לומדים מהבית. 
לביטול הנוכחות בבית הספר, יש יותר מהכל השלכות על חייה החברתיים של בתי.  
היא מפספסת גם השנה את ההזדמנות ליצור קשרים חברתיים. 

*
היו לנו ארבעה חודשים בסנטרל ניו יורק, לפני שהחיים מחוץ לבית הושבתו. בחודשים האלו חנן התחיל לעבוד, אביגיל התחילה ללמוד בבית הספר וגם כבר השתתפה בחוגים. הפכנו חברים בבית הכנסת והכרנו את השכנים. 
היינו כל כך עמוסים בריצות, סידורים, אירועים. הספקתי אפילו להזמין ילדים לכמה מפגשים חברתיים. 

ואז...
הקורונה הגיחה והקפיאה את העמל שהשקענו בהכרות עם העיירה והקהילה. 
התכנסנו לתוך הבית, אל תוך המשפחה.

אבל בחודשיים האחרונים המצב בניו יורק מאד השתפר. ההוראה להישאר בבית בוטלה. ואם אנחנו לובשים מסכות ושומרים על ריחוק חברתי, אנחנו מורשים לאכול במסעדות, לשחק בגן השעשועים, לבקר בשווקי איכרים ולארגן מפגשים חברתיים מצומצמים. 

אבל ארבעה חודשים בעידן הפרה-קורונה, ושישה בתוך הקורונה עצמה, לא מספיקים לתקיעת שורשים והתקשטות בעלים. 
לשורשים לוקח זמן רב להתייצב ולהתעבות מתחת לאדמה, ולעלים לוקח זמן עד שמעשירים את העץ בתפרחת שמסתירה את מערומי ענפיו. 

כך גם לוקח זמן ליצירת חברים מכל הסוגים, כאלו שרק מקשטים מבחוץ ומסתירים את השטחיות שבקשרים, 
וכאלו שמשתרשים עמוק בנשמה. 
*

אז...
למרות שאנחנו לא חלק מקפסולות למידה, אין לנו פה משפחה מורחבת, או את החברים הכי טובים במרחק נגיעה, 
אני בכל זאת יכולה לומר, שאחרי תשעה וחצי חודשים בסנטרל ניו יורק, 
אני בעיקר מרגישה הכרת תודה.

מכיוון שאני יכולה לומר בגאווה, שמלבד העובדה שאני נוהגת ללא גוגל מאפ, ויש לי מניקוריסטית טובה, 
יש לי גם יותר מאישה אחת לפנות אליה אם אני בבעיה. אם יש לי שאלה או אם אני בצרה. 
ויש לי אפילו חברות שחושבות עלי, וכותבות במיוחד ככה סתם עם טיפ או הצעה. 

ועם הידיעה הזו- אני יכולה לרדת לגובה העיניים של ביתי, 
ולומר לה-- 
שהיא לא לבד בתחושתה. 
גם אני מרגישה לפעמים בודדה. 

ויותר מהכל אני יכולה לומר לה שאנחנו משפחה אמיצה. שככה עברה ממדינה למדינה. 
עם רצון לנטוע שורשים במקום שאין בו ישראלים וגם לא מהגרים. 

ויש לנו את הפוטנציאל. את המוטיבציה. ונשאר לנו רק לגדל את הסבלנות. 
כי אפילו לשתיל של עץ מייפל, לוקח זמן להפוך לעץ חזק ומפואר. 

אז שלום כתה א׳: 
כתה א׳ של התמודדות עם רגשות לא נוחים, 
של רקימת קשרים חדשים, 
כתה א׳ של נטיעת שורשים וצעדים ראשונים.

*בתמונה- מאחורי עצים בסנטרל ניו יורק שהיה להם זמן לטפח שורשים ועלים.
הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.