1 דקות קריאה
סטאז' בריחוק משפחתי

21 לאפריל 2020

הספקנו כבר לחגוג ארבעה ערבי ראש השנה ושלושה פסחים הרחק מהמשפחה המורחבת. בשנים האחרונות ציינו גם ימי הולדת ואירועים משמעותיים בחוג מצומצם. ברילוקיישן, המשפחה הגרעינית הופכת להיות התא המשפחתי והחברתי המרכזי. אם בחיים הקודמים בישראל היו הורים, דודים, אחים, חברים, אירועים משפחתיים, ארוחות שישי, ביקורי נימוסין... בשנים הראשונות של הרילוקיישן, הזירה החברתית-משפחתית משתתקת. מה שנשאר הוא מה שהבאנו אתנו במטוס מישראל: הוא, הילדה ואנוכי.

בקיצור: בידוד משפחתי.

עוגת החג שלנו. מתכון של אמא. שלה יותר טעימה.

כל העולם ברילוקיישן משפחתי 

השנה, בחסות הקורונה, כל העולם הצטרף אלינו לרילוקיישן משפחתי בחג. השיח על החג עשה טרנספורמציה מאירוע מעיק- האוכל, המשפחה, ההגדה, הפקקים, המצות... להתרפקות נוסטלגית על מה שיכל להיות ונאסר עלינו.

את הצפיפות סביב שולחן החג, החליף הזום. וכמו כל העם היהודי, בישראל ובתפוצות, גם משפחתי יזמה זום בינלאומי. מכפר תבור לפתח תקווה, מכפר קיש לניו יורק - כולם התכנסו יחדיו.

אָמָה מָה, הפרש של שבע שעות מפריד ביננו. שעת ארוחת הערב בישראל היא ארוחת הצהריים בצפון אמריקה. עשיתי חושבים והודעתי למשפחתי שנהיה נוכחים במפגש הווירטואלי בחג, אבל את הסדר אנחנו נערוך בערב בנפרד.

הילדה אומרת שלום לבמבי שבא לבקר אותנו בסדר 

במקום חרוסת שקדים ו M&M

הרילוקיישן מזמן שקט והתכנסות פנימה – כזו שלא מתאפשרת ביומיום בחיים בישראל. אני מרגישה שעשיתי סטאז' בריחוק חברתי-משפחתי בארבע שנים האחרונות, מאז שעזבנו את ישראל. חוץ מזה, כשגרים מחוץ לישראל, היהדות לא פוגשת אותך באופן טבעי. אין כוח לאומי, חברתי, ציבורי שמניע (מכריח ומנכיח) אותך לציין את החגים. עבור אתאיסטית-יהודייה שכמוני, דת משמעותה: בחירה במסורת. כל חג אני בוחרת מחדש במסורת היהודית. הקסם הוא, שבגלל שאף אחד לא מכריח אותי, אני מקדישה זמן לחשוב כיצד נכון עבורי לציין את החג. לכן, זה לא היה לי על אוטומט לחגוג את הסדר כמו כולם; בזום. אלא, היה לי טבעי לבחור לציין את ערב החג בחוג המצומצם של המשפחה הגרעינית שלי.

שולחן החג- תחליפי החרוסת בצלוחית הצהובה

וכך עשינו. שלושתנו- התכנסנו סביב שולחן חגיגי כמיטב המסורת שלי- שמשמעותה: מנהגי החג עם התאמות. במקום חרוסת היו שקדים וM&M, את ההגדה המסורתית- החליפה הרפורמיות; לא עקבנו אחר כל מילה עד שולחן ערוך- אלא, קראנו את החלקים שתאמו את הרגע, סיפרנו את סיפור החג בגרסה הרכה ושרנו את השירים ששימחו אותנו.

היינו שלושתנו סביב השולחן: הוא, אני והילדה. לא פזלנו למסך מחשב או טלוויזיה, הבטנו זה בזו ולא אל תמונה קטנה המשקפת את דמותנו על מסך. צילמנו תמונות למזכרת לפני פתיחת ההגדה, ושמנו את הטלפונים בצד. בחדר היינו אנחנו עם סיפור בן מאות שנים המסמל חירות וחופש. בליבנו הייתה המשפחה. וזה היה שלם.

צילמנו ושמנו את הטלפונים בצד

אקדמיה בקטנה

בתקופות שונות ומקומות רבים בעולם אנשים מאמצים תרבות שהיא בעלת אופי יהודי מובהק מבלי להיות דתיים. תרבות זו מושפעת מהיהדות, מיחסי הגומלין עם אחרים בסביבה החברתית, מתוך ערכים אישיים ומהדינמיקה התרבותית של הקהילה בה הם חיים, אך לא מן הדת עצמה.

מתוך ערך 'תרבות יהודית חילונית' בויקיפדיה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.