מגיל קטן, יש לנעליים מעמד מיוחד במשפחה.
אמא שלי, מסבירה שוב ושוב,
כמה חשוב לבחור נעליים בקפידה.
הביטי על הנעליים של האדם, ותלמדי כל מה שאת צריכה.
להורים של אמא שלי, היה מפעל נעליים בפולנייה.
האגדה מספרת, שהם עזבו תוך לילה את פולין,
לטובת השאיפות הציוניות שלו,
הם השאירו מאחור את המפעל,
והגיעו לישראל ללא רכוש, מלבד שמיכת הפוך.
ישירות מהמטוס, המשפחה הוסעה על ידי הממסד דרומה.
במסגרת החלום הציוני, סבא שלי עבד בעבודות יזומות-
נטע עצים בחום הלוהט של באר שבע.
ובהשארת הכישורים שרכש כבעל מפעל לנעליים בגולה,
קיבל בקתה בגודל של תא טלפון, בעיר באר שבע.
שם ישב בצפיפות, ותיקן נעליים יהודיות.
כשהמשפחה עברה למרכז הארץ,
הוא נשאר לנוח לעולם, עם החלום הציוני,
והיום, הנעליים שלי - העידו עלי.
היום היה יום גשום בסנטרל ניו יורק,
מצאתי את עצמי בסיטואציה לא צפויה.
מתרוצצת בנעליי אולדסטאר מבד,
באחד היערות של ניו הארטפורד.
שרק עלי השלכת הצבעוניים, מנעו החלקה מביכה.
את הערב, סיימתי עם מים שחדרו עד עצמות הרגליים,
כשיורד גשם בכפר, פשוט תנעלי מגפיים.
