על ׳וויב׳ של עיר גדולהֿ


08 Nov
08Nov
חודשיים אחרי שנחתנו בסנטרל ניו יורק, 
התגעגעתי לעיר גדולה.

ואחרי שלוש וחצי שנים בטורונטו, 
חשבתי שאשתלב במנהטן בלי בעיה. 

אבל כשיצאתי מהרכבת,
שלקחה אותי מסנטרל ניו יורק היישר למיד טאון מנהטן, 
כל מה שראיתי היה לכלוך והזנחה, 
צפיפות ועומס.

מולי עברו אינספור אנשים, בתזוזה מהירה.
כל אחד בעולם משלו, 
מרוכז במשימה הבאה. 

ציפיתי שמנהטן, תתנהג כמו טורונטו. 
אבל קיבלתי תזכורת, 
שלכל עיר יש את ה׳וויב׳ הייחודי שלה. 

חזרתי לסנטרל ניו יורק, 
אחרי סוף שבוע נפלא, 
אבל עם אכזבה.

חיפשתי מנוחה מהשקט של הפרברים,
והוצפתי ברעש של המטרופולין. 

*
שלשום חזרתי למנהטן אחרי עשרה חודשים. 

מזוודות למלון, מכונית לחניון, 
חנן ואביגיל לעניינים שלהם, 
ואני— נמשכת בלי שליטה אל תוך העיר הגדולה.

הצטיידתי באנונימיות שיש רק בעיר, 
בנעליים נוחות, זמן וסבלנות, 
ויצאתי להתהלך ברחובות האינסופיים.

בדרך, התנהגתי כניו יורקרית. 
ובמקום לעצור ברמזור אדום, 
עצרתי רק כשהגוף אותת לי: הפסקת קפאין.  

הלב משך למנוחה, בחנויות בגדים,
שהיו מלאות בשיק וריקות מקונים. 

*
בעשרת החודשים האחרונים, 
כשאני התרגלתי לקצב, לנוף ולאווירת הפרברים. 
המגפה שינתה את פני וקצב העיר. 

הקצב החדש של מנהטן, התאים לי.

פחות מנומסת מטורונטו.
פחות אנשים ברחובות.

אבל,
הוויב לא השתנה. 
העיר נשארה יצרית ופרועה.

אני כבר בבית, 
אבל מתחילה לתכנן את החופשה הבאה. 

שולחת לכן נשיקות וירטואליות מהחיים הישראלים שלי ברילוקיישן🐉

#החייםהישראליםשליברילוקיישן
#סנטרלניויורק
הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.