על התארגנות לעבר הרפתקה חדשה


01 Nov
01Nov
פעם בכמה זמן, 
נוצר רגע מיוחד- שנע בין מחמאה לשכחה. 
הרגע שייך לחנן.

הוא מתחיל בהלל למלתחה: 
את לבושה יפה. או, את נראית ממש טוב. 
וממשיך בשאלה: אז... לאן את הולכת היום? 

ברגע הזה, אני מבינה, שצריך להזכיר לו,
שאם הייתי מתלבשת רק כשאני יוצאת מהבית, 
הייתי נשארת בפיג׳מה כל השנה האחרונה. 

*
נשים רבות שואלות אותי, מהו סדר היום שלי ברילוקיישן. 
אז אני יכולה לומר, שלמרות שאני לא עובדת כבר יותר משנה, 
הבוקר שלי תמיד כולל התארגנות מלאה.

אני מתאפרת, מתלבשת ומסדרת את השיער, 
לא בגלל שאני צריכה,
וגם לא בגלל שככה אני מרגישה יותר יפה. 

זה לא שאני נדחקת לחצאית עפרון, או למחוך ועקבים. 

אבל החלפת מלתחת הלילה בזו של היום, 
היא כמו ההבדל בין קודש לחול. 

הקודש של היום, 
שמתחיל עם התקשטות נינוחה בבגדים, איפור ואקססוריז.
שמסמנים לי בחגיגיות, את נקודת הזינוק - לעבר הרפתקה חדשה.

לעומת הקודש של הערב,
שבו אני פושטת הילוך, 
ומתמרכזת סביב חנן, אביגיל וענייני הבית.

עד להאטה כמעט מלאה,
בה אני מפנה גם זמן למנוחת הגוף והתודעה.
הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.