את השבוע פתחתי בפוסט על למה אני מעדיפה שמיכת טלאים על שמיכת פוך איכותית, וגם על להיות הורה ישראלי באמריקה.
בפוסט השני סיפרתי על הבור שנפער בחזה שלי, ככה סתם מבלי התראה מוקדמת. ידעתי שלא אכילה רגשית או הוצאה כספית ירפדו את החור שנפער. וכתבתי על מה שבסופו של דבר עזר.
המשכתי את השבוע בסיפור קצר על הקשר המיוחד בין חנן לאביגיל. על קנאה משאלתית, ועל מה הייתי צריכה לעשות כדי לקבל קצת מהתבשיל הנפלא שממנו הם אוכלים יחד.
לקראת השנה האזרחית החדשה, נזכרתי בקפסולת הזמן שהייתי מכינה כעובדת סוציאלית עם הנשים והנערות איתן עבדתי. כשפתחתנו את הקפסולה, לא ביקשתי מהן לספר מה כתבו. אלא להרהר במשהו אחר.
שלשום כתבתי על תה ששתיתי בבית קפה. וכיצד הקור הניו יורקי הכניע את גופי, שרגיל עדיין לחורף ישראלי.
את השבוע סיימתי בפוסט ארוך במיוחד: על סיכום שנת 2020. שם כתבתי מה למדתי השנה. על ריצה, אוכל, פרופורציות וגם על רומנטיקה.
