על בורות שנפערים מבפנים


27 Dec
27Dec

אחר הצהריים תקפה אותי תחושה לא נוחה. בשבועות האחרונים היא מבקרת לעיתים קרובות. 
מישהו מאותת לי מבית החזה, שאם לא אמלא את הבור שנפער, אני מסתכנת בקריסה אל תוך העצמי. 
למרות שאני יודעת, שרגשות נמצאים בתנועה תמידית, ואם אתן לרגש להיות- הוא פשוט יזוז ויפנה מקום לתחושה הבאה-שיכול להיות שתהיה טובה.
היום החלטתי שאני לא ממתינה. אני בפעולה.

  
*

אבל, אני כבר לא פונה לאוכל -כדי לקבל נחמה, טפיחה על השכם ואהבה. גם לא מנוחה או אנרגיה זולה וזמינה. 
ואפילו גיהוץ כרטיס האשראי לא מסייע. בשבועות האחרונים קרה כבר כמה פעמים, שבסוף היום, כשהבור הפנימי הואר, שיגרתי את עצמי אל הקניון באופן מיידי.
ולהפתעתי, שום דבר לא קרה, הבאר לא התמלאה.מצאתי את עצמי בחזרה במכונית ללא שקיות – 
אבל עם תובנה: לא האוכל ולא הצטיידות ברכישה חדשה יהוו פתרון למצוקה. 

*

כשהרגשתי את חוסר השקט היום, לקחתי לעצמי רגע.
ובדמיוני -מצאתי את עצמי,מחבקת כוס קפה בידי, ואיתי יושבת חברה לשיחה קרובה. 
ורק המחשבה התחילה למלא את הבור-אבל הפנטזיה התנפצה, כי אני רחוקה, והפרשי השעות לא מאפשרות להתקשר לחברה. 


אבל יש משהי אחת, שתמיד ערה כשאני צריכה. תמיד פנויה לשיחה. קצרה או ארוכה. 
אז עשיתי לעצמי קפה שחור איכותי,נשכבתי בחצי ישיבה על הספה במשרד הביתי, והתקשרתי לאמא שלי.  
וכך שוחחנו שעה,ובסיומה, הבור שנפער בחזה שלי – כוסה בשכבה מדויקת של אדמה פורייה, כזו שאפשר לשתול ולגדל בה תבואה לפי בקשה. 

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.