על איך להינות מהדרך


18 Oct
18Oct
כל חיי רצתי ממטרה למטרה. 

לסיים את התיכון, את הצבא. 
את התואר הראשון, עד הדוקטורט. 

לסיים את שנת ההוראה. 
לצפות לקידום בעבודה. 

לספור את הימים עד שההיריון יסתיים, 
ואת השבועות שנותרו לפני הרילוקיישן. 

כל מה שידעתי הוא לפקס את עייני על המטרה. 
לכבוש את היעד, 
אבל לא לפני, שכבר סימנתי את הבא! 

וכך, מאישה מתוכננת, 
שעובדת לפי כיבוש יעדים, ובאובססיביות מציבה חדשים, 
נסעתי לרילוקיישן עם הרופא הפרטי שלי. 
עזבתי קריירה עמוסה וחיים מלאים. 

ובגלל שאין לי עדיין אישור עבודה, 
אני לא יכולה לתכנן את היעד הבא. 

וגם לא צריכה--
לחכות לחופשה הבאה, כדי לקחת יום מנוחה. 
להגיש עבודות, טיוטות של הצעות מחקר.
ואני גם לא נבחנת על עבודתי או על לימודיי. 

אני יודעת שזה נשמע כמו חלום.

אבל כדי לחיות את החלום, 
צריך ללמוד משהו מאד חשוב, 
שלא היה בארסנל הכישורים הרבים, שרכשתי במהלך החיים. 

מעולם לא למדתי על באמת – 
איך ליהנות מהדרך. 

אז אחרי שהמטריקס הכה בי- 
הייתי צריכה ללמוד מחדש איך ללכת.
ללמוד איך להתקדם - אם אין לי יעד מסומן באופק. 

אז אחרי הרבה מאמצים, בכי, התנסויות, 
הצלחות, כישלונות, 
עליות וירידות, 
אני יודעת ששביעות רצון אמתית מהחיים, 
נמצאת בדברים הקטנים. 

למדתי איך להנות מהדרך.
ולא מזו שמובילה לעבר מטרה.

היום, אני יודעת לצעוד בבטחה, 
ואפילו להיות מרוצה,
מהדרך הפתוחה שאני הולכת דרכה. 

שולחת לכן נשיקות וירטואליות מהחיים הישראלים שלי ברילוקיישן🐉

#החייםהישראליםשליברילוקיישן
#סנטרלניויורק

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.