לסיים את התיכון, את הצבא.
את התואר הראשון, עד הדוקטורט.
לספור את הימים עד שההיריון יסתיים,
ואת השבועות שנותרו לפני הרילוקיישן.
כל מה שידעתי הוא לפקס את עייני על המטרה.
אבל לא לפני, שכבר סימנתי את הבא!
שעובדת לפי כיבוש יעדים, ובאובססיביות מציבה חדשים,
נסעתי לרילוקיישן עם הרופא הפרטי שלי.
עזבתי קריירה עמוסה וחיים מלאים.
ובגלל שאין לי עדיין אישור עבודה,
אני לא יכולה לתכנן את היעד הבא.
לחכות לחופשה הבאה, כדי לקחת יום מנוחה.
להגיש עבודות, טיוטות של הצעות מחקר.
ואני גם לא נבחנת על עבודתי או על לימודיי.
אני יודעת שזה נשמע כמו חלום.
צריך ללמוד משהו מאד חשוב,
שלא היה בארסנל הכישורים הרבים, שרכשתי במהלך החיים.
הייתי צריכה ללמוד מחדש איך ללכת.
ללמוד איך להתקדם - אם אין לי יעד מסומן באופק.
אז אחרי הרבה מאמצים, בכי, התנסויות,
אני יודעת ששביעות רצון אמתית מהחיים,
ולא מזו שמובילה לעבר מטרה.
היום, אני יודעת לצעוד בבטחה,
מהדרך הפתוחה שאני הולכת דרכה.
שולחת לכן נשיקות וירטואליות מהחיים הישראלים שלי ברילוקיישן🐉
#החייםהישראליםשליברילוקיישן
