מוח שהוא מניאק של גירויים


23 Nov
23Nov

לפני כמה ימים, פגשתי שוב את התסכול המוכר.   עסוקה בלי דקה פנויה – ובכל זאת חיה עם התחושה שאני לא מספיקה. 
למזלי, בחנות הספרים, קרץ אלי, גיליון חדש של Flow Magazine INTבין הדפים הצבעוניים, נח לו מאמר על קשב, ריכוז והמוח של 2020.  

מוח שמכור לגירויים. 


*

מסתבר, שלמרות שאנחנו עסוקות מתמיד, אנחנו מספיקות פחות. 
אנחנו נעות בלי הפסקה, בין משימות שטחיות, שלא דורשות מהשכל להתאמץ. הוא מדלג בקלות ומהירות בין אחת לשנייה, ומסמן עוד ׳וי׳ ברשימה.
אך, יש מלכוד.אם נסיים *רק* את המהירות ברשימת המשימות –הן יהפכו למרוקנות. 
רק אם נשלב את המשימות הגדולות, שלוקחות את הזמן, המתח ירד ונחוש סיפוק עמוק.


אבל, המוח שלנו הוא מניאק של גירויים. 

זה לא חשוב אם הייתי באמצע קריאה מעמיקה, כתיבה או שיחה חשובה. כשמשימה מהירה מאותתת למוח- אני פה בסביבה, האיטית תמיד מפסידה.  

*

יצרנו מפלצת. אנחנו חיות בעולם שאין בו רגע דל-אסור להשתעמם.
המוח המכור של 2020, דוחף אותנו להיות בין מיליון משימות – בעשייה אינסופית מעייפת – אך לא מספקת. 


*

ויש מה לעשות. הפתרון הוא: לנסות ולהחליף במהלך היום, בין כמה שפחות משימות. להיות כל פעם בדבר אחד. ולהיזהר שלא למלא כל רגע פנוי – עם גירוי. 
אז בימים האחרונים, אני מנסה לכבוש כל גבעה בתורה. לקרוא ברצף, לכתוב ולעבוד כשהטלפון מושתק. לבשל ולקפל כביסה בלי סדרה של נטפליקס ברקע.


ופתאום, אני מרגישה. 
גם את הסיפוק שבסיום משימה שדורשת מחשבה, והכי חשוב- אני מרגישה שאני לא בורחת מעצמי-וזו התחושה הכי טובה. 

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.